היום
גדול מחצי וקטן ממלא, תפוח בצדו האחד. זורח אחר הצהריים ונשאר בשמים עד לפנות בוקר. מכאן ואילך אור הירח מתחזק במידה ניכרת ומתחיל לשטוף מן השמים את הכוכבים החלשים ואת שביל החלב — אם מתוכננת יציאה לצפייה בכוכבים, עדיף לדחות אותה מן השבוע הזה אל סביבות המולד הבא. לעומת זאת הירח עצמו גדל מעט בכל לילה, וצפייה בו כמה ימים ברציפות באותה שעה מראה את השינוי בעין בלתי מזוינת.
כמעט מלא, אבל עדיין לא. המסורת ראתה בכך זמן שאין פותחים בו דבר חדש — כשצריך לשייף את הקיים, פתיחה של דבר נוסף משאירה את שניהם באמצע. לקראת הסיום מגיע השעמום, ומשימה חדשה נראית פתאום מושכת במיוחד; הפיתוי הזה עצמו הוא סימן ההיכר של המקום הזה. כדאי היום לבחור דבר אחד שמתקרב לסופו ולדחוף אותו עד הסוף. ההשלמה עולה בהרבה פחות כוח מן ההתחלה.
ככל שהירח מבהיק, העצמים החשוכים נמחקים אחד אחד, אבל זהו הזמן הטוב ביותר לעקוב אחרי הירח עצמו לאורך ימים. צפייה באותה שעה ומאותו מקום כמה לילות ברציפות מראה כיצד קו האור־צל נודד על פני הירח מדי יום. מכתש ששקע אתמול בצל מקבל היום אור. בצילום, החשיפה האוטומטית שורפת את הירח ללובן, ולכן כדאי להוריד את החשיפה בשתיים־שלוש דרגות. הירח הוא נושא בהיר בהרבה משנדמה.
כשהאור־צל חוצה את ים הגשמים, מכתש קופרניקוס עולה מתוך הצל. קוטרו כ-90 ק"מ והוא יושב בלב ים כהה, ולכן הטבעת הבהירה שלו ברורה גם במשקפת. צפונה ממנו נמצא מכתש אפלטון, שרצפתו כהה במיוחד ולכן הוא נראה כאליפסה שחורה. סביב היום העשירי מקבלות אור שמש תחילה רק פסגות הרי היורה, המקיפים את מפרץ הקשת, וכך מתרוממת מעל המפרץ המוצל עדיין צורה של ידית מעוקלת — אלה הימים שהצופים קוראים להם הידית הזהובה, והצורה נתפסת גם במשקפת.
סמוך לאור־צל אור השמש עובר על פני השטח כמעט בהשקה, והצללים מתארכים פי כמה — תצורות הנוף של הירח נראות במיטבן לא בירח המלא הבהיר ביותר אלא כשהן מונחות על הקו. הקו נודד כ-12 מעלות ביום, ולכן התצורות הרשומות כאן מפנות מקום לבאות אחריהן בתוך שלושה או ארבעה ימים. תאריך המופע הבא שלמטה הוא גם התאריך שבו הרשימה הזאת מתחלפת.
ירח הבונה. על שם החודש שבו הבונים משלימים את הסכרים לקראת החורף, וגם בני האדם צריכים לסיים בו את ההיערכות לחורף. באזורים מסוימים נקרא גם ירח הכפור. מכאן ואילך הלילות מתארכים, הירח המלא שוהה בשמים זמן רב יותר ועובר גבוה יותר — היפוכו הגמור של הירח המלא של הקיץ.
⚠️ השמות האלה נולדו מן העונות של האזורים הממוזגים בחצי הכדור הצפוני (צפון אמריקה ואירופה). בחצי הכדור הדרומי העונות הפוכות, ולכן השם והשמים אינם מתאימים זה לזה — ירח הזאב של ינואר חל שם באמצע הקיץ, וירח הצבי של יולי באמצע החורף. זו הסיבה שהשמות מוצגים כאן בלבד ואינם מותאמים. וההיפוך אינו נוגע רק לשמות — גם השמים מתהפכים. הירח המלא של יוני, שנרשם כאן כעובר נמוך, עובר שם דווקא בגובה הרב ביותר, והתופעה של ירח הקציר בספטמבר — שעת זריחה שכמעט אינה נדחית — מגיעה שם במרץ. למי שצופה בשמים שם כדאי לקרוא את הרשימה בהזזה של חצי שנה.
לשאול עוד
מחושב בזמן אמת ממכניקת המסלול האמיתית של הירח — לא טבלה קבועה, התאריכים זזים מעט מדי שנה.